הנשיאה נילי ארד
1. לפניי ערעור על החלטת שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שרה שדיאור, מיום 8.5.2013, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת כי השופטת תפסול עצמה מהמשך הדיון בהליכים.
הרקע לסכסוך ולבקשת הפסלות
2. המערערת (להלן בפרק זה:
התובעת) הועסקה כספרנית ביד יצחק בן צבי (להלן בפרק זה:
הנתבעת). בתקופה שמיום 1.1.1997 ועד 31.8.1998 עבדה בהיקף של 50% משרה. ובתקופה שבין חודש ספטמבר 1998 עד סיום עבודתה ביום 31.8.2008 ויציאתה לגמלאות בגיל 66 ו- 8 חודשים, עבדה בהיקף של שליש משרה. ביום 5.1.2012 הגישה לבית הדין האזורי לעבודה תביעה להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 28%, פיצוי בגין תשלום חסר לקופת הפנסיה, קרן השתלמות וחופשה שנתית, פיצוי בשל מניעת 4 חודשי שכר בגין פיטורים מוקדמים ופיצוי בשל הפרת הדין (ס"ע 11285-01-12).
3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעת פרשה לגמלאות לפי חוק גיל פרישה ו"עם פרישתה קיבלה את כל המגיע לה עקב הפרישה"; כי "דין התביעה להימחק על הסף מחמת חוסר עילה". עוד טענה, כי התובעת "מושתקת ומנועה מלתבוע זכויות" וכל עילה אשר נוצרה 7 שנים ומעלה קודם להגשת התביעה התיישנה. זאת, מן הטעם שלא תבעה זכויותיה בתקופת העסקתה ואף לא בחלוף 3.5 שנים מסיום העסקתה.
הדיון המוקדם והחלטות בית הדין האזורי
4. בקדם משפט שנועד ביום 11.9.2012 נתן בית הדין האזורי (השופטת שרה שדיאור) תוקף של החלטה לרשימה המוסכמת של הפלוגתאות והמוסכמות. במסגרת אותו הליך, נדחתה בקשת בא-כוח התובעת לחיוב הנתבעת בהגשת בקשה בכתב בכל הנוגע להתיישנות עילות התביעה ושיהוי והעדרו של תחשיב בגין נזק להפרשות לגמלה. זאת, משהטענות נטענו בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה. בסיום, הורה בית הדין על גילוי מסמכים ותצהירים וקבע דיון הוכחות ליום 11.7.2013.
5. ביום 16.4.2013 דחה בית הדין (השופטת שרה שדיאור) בקשת התובעת להעדת עדים שלא נתנו תצהיר (כל ההחלטות לעיל יכונו להלן:
ההחלטות הדיוניות).
בקשת הפסלות
6. ביום 24.4.2013 הגיש בא-כוח התובעת "בקשה מכב' השופטת - לפסול עצמה מלדון בתיק". בבקשה ציין, בין היתר, כי ביקש בעבר "לא להעביר תיקים שהינו מייצג בהם לדיון בפני כב' השופטת, כי חשש שתתנכל לו על לא עוול בכפו! 'על לא עוול בכפו - קרי: תלונה מוצדקת שהגיש על התנהגותה. ואמנם, מלכתחילה נראה היה וכך חש גם הח"מ [בא כח המערערת - נ.א.], שכב' השופטת מתנכלת לו ולתובעת באופן חד צדדי, תוך אפליה בוטה ובולטת, כשמגמתה 'לחסל' באיבה את תביעת התובעת". כתימוכין לבקשתו, סמך על ההחלטות הדיוניות בהליך (להלן:
בקשת הפסלות).
7. הנתבעת התנגדה לבקשת הפסלות, תוך שציינה כי "הבקשה אינה מעלה כל חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים ומטעם זה, יש לדחותה אף לגופה"; וכי "לא עולה ולו טעם יחיד, המבסס, ולו בצורה קלושה", הצדקה לפסלות. עוד טענה, כי בקשת הפסלות הוגשה באיחור וכי בבקשה זו מנסה התובעת להשיג על החלטת בית הדין הדוחה בקשתה להעדת עדים נוספים.
החלטת השופטת הדוחה את בקשת הפסלות
8. בהחלטה מיום 8.5.2013 דחתה השופטת שדיאור את בקשת הפסלות, מן הטעם שלא הוכחה כל עילה לפסלות, וכך קבעה:
" במקרה הנוכחי, תחושתו של ב"כ התובעת, אינה יכולה להקים עילת פסלות. התובע לא ביסס כלל את טענתו ולא הראה כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר מעוררות חשש ממשי למשוא פנים...
מעיון בכלל טענות התובעת וב"כ כמתואר לעיל, עולה כי מדובר בהשגות על החלטות דיוניות של בית הדין. כבר נפסק פעמים רבות, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, בין אם מדובר בהחלטה יחידה ובין אם מדובר בסדרת החלטות כדי לבסס עילה לפסילתו, מקום שניתן לתקוף החלטות אלו בערכאת ערעור על פי סדרי הדין.
כך גם אופן ניהול המשפט יהווה עילה לפסלות שופט אך במקרים חריגים.
החלטות בית הדין "ניתן לראות כי נתקבלו בשיקול דעת ומנימוקים ענייניים על פי סדרי הדין והפסיקה . לא נגרעה מהתובעת כל זכות. על כן אין הן עומדות לה לרועץ כטענתה. אולם, גם אם זו פרשנותה את החלטות בית הדין, אין בכך די כדי להקים טענת פסלות.
בידי התובעת וב"כ האפשרות להשיג על החלטות בית הדין זאת על פי סדרי הדין. הדבר לא נעשה ביחס לאף לא אחת מההחלטות נשוא בקשת הפסלות....
למותר לציין כי כל בקשה, של מי מהצדדים נבחנת לגופה, בשים לב לתוכנה ולמהותה, ולאופן בו הוגשה על פי סדרי הדין, על מנת להבטיח כי לכל אחד מהצדדים יהיה יומו בפני בית הדין. כל בקשה נבדקת ונשקלת על מנת שלא תשלל חו"ח זכות דיונית או מהותית של מי מהצדדים...